Peah
Daf 16a
משנה: הַמּוֹכֵר קִלְחֵי אִילָן בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ נוֹתֵן פֵּיאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי בִּזְמָן שֶׁלֹּא שִׁייֵר בַּעַל הַשָּׂדֶה אֲבָל אִם שִׁייֵר שָׂדֵהוּ הוּא נוֹתֵן פֵּיאָה לַכֹּל.
Traduction
Celui qui vend des arbres séparés dans son champ fera donner la pea pour chacun d’eux (180)Bien entendu à la charge de l'acquéreur. Voir (Hulin 138a).. Toutefois, dit R. Juda, cela n’a lieu que si le propriétaire n’a pas gardé un seul arbre; mais s’il y a un reste, une pea seule suffit pour le tout.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המוכר קלחי אילן בתוך שדהו. קלחי האילן הם שרשי הצמחים ומחוייבין בפאה ואינם אילן והקרקע לא מכר לו נותן הלוקח פאה מכאו''א:
א''ר יהודה אימתי בזמן שלא שייר בעל השדה. מן אותה השדה לעצמו:
אבל אם שייר בעל השדה. והיינו לאחר שהתחיל לקצור את שדהו מכר המקצת ושייר מקצת השדה לעצמו:
הוא נותן פאה לכל. דמכיון שהתחיל לקצור חל חיובא דפאה עליו ואם לא היה משייר לעצמו כלום היה החיוב ביד הלוקח כדתנן לעיל סוף פ''ב קצר חציה ומכר חצייה הלוקח הוא נותן פאה לכל אבל הכא שהתחיל לקצור ושייר המקצת לעצמו חיוביה בידיה דהמוכר הוא והוא נותן פאה לכל ורבי יהודה לפרש הוא בא וכן הלכה:
הלכה: עַד כְּדוֹן כְּשֶׁהִתְחִיל לִקְצוֹר וַאֲפִילוּ לֹא הִתְחִיל לִקְצוֹר. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא לָקַח גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ אִם שִׁייֵר הַמּוֹכֵר הַמּוֹכֵר חַייָב וְאִם לָאו הַלּוֹקֵחַ חַייָב. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִּי יְהוּדָה הִיא. שַׁנְייָא הִיא תַּמָּן בֵּין שֶׁהִתְחִיל לִגְזוֹז בֵּין שֶׁלֹּא הִתְחִיל לִגְזוֹז. וְכֹא לָא שַׁנְייָא בֵּין שֶׁהִתְחִיל לִקְצוֹר בֵּין שֶׁלֹּא הִתְחִיל לִקְצוֹר.
Traduction
Jusqu’ici nous savons (par l’avis de R. Juda) ce qu’il y a à faire lorsque la récolte a déjà été faite (en cas de récolte avant la vente des arbres, il faut une seule pea pour tout); mais, si ce n’est pas encore commencé, quel sera la règle? On peut la déduire de ceci: si quelqu’un achète à son prochain la tonte des brebis, au cas où le vendeur en garde un peu pour lui, celui-ci est tenu de remettre toute la part due légalement (181)Les prémices de la tonte étaient sacrées et remises au sacerdote, (Dt 18,4). Voir Hulin 138a,. Si le vendeur n’en garde pas, l’acquéreur est soumis à l’obligation (là on ne distingue pas entre le principe et le fait accompli, et l’on ne s’inquiète pas de la question de savoir si la tonte a commencé ou non; il doit en être de même ici). Aussi, R. Jérémie dit au nom de R. Yohanan que cet enseignement doit être conforme à l’avis de R. Juda (puisqu’il subordonne ici l’obligation à la question de reliquat). Or, y a-t-il là une distinction, et se préoccupe-t-on de la question de savoir s’il y a eu un commencement de tonte ou non? De même ici, on ne met pas en question le point de savoir si la récolte a été commencée ou non (et, selon R. Juda, le vendeur doit toute la pea).
Pnei Moshe non traduit
גמ' עד כדון כשהתחיל לקצור. עד כאן לא שמענו דבששייר בעל השדה מקצת לעצמו דהמוכר הוא שצריך ליתן פאה לכל אלא בשהתחיל הוא לקצור דאז מסתברא דחיובא עליה רמיא דכתיב ובקצרכם מכיון שהתחיל לקצור מתחייב בפאה והואיל ושייר לעצמו חיובא גבי דידיה הוא:
ואפי' לא התחיל לקצור. בעיא היא אי נימא דמחייב ר' יהודה להמוכר בששייר לעצמו ואפי' לא התחיל הוא לקצור אלא הלוקח הוא שקצר בתחלה לחלקו אשר לקח:
נשמעינה מן הדא. דתנן בפ' ראשית הגז הלוקח גז צאנו של חבירו שמכר לו כשהוא מחובר לצאן כדי לגוזזו אם שייר המוכר מקצת מן הגיזה לעצמו המוכר חייב הוא בראשית הגז גם על חלקו של הלוקח ואם לא שייר הלוקח הוא שחייב:
ר' ירמיה. וקאמר עלה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן דר' יהודה דמתני' הוא דס''ל דכל היכא דשייר המוכר מקצת לעצמו חיובא עליה דידיה הוא דרמי:
שנייא היא תמן וכו'. והשתא וכי שניא היא תמן בין שהתחיל המוכר לגזוז או לא בתמיה דמהיכי תיתי לחלק כן התם שהרי אף שהתחיל לגזוז מקצת מן הצאן לא רמי חיובא עליה בכוליה עדריה עד שיגזוז אותן אלא ודאי דאין חילוק בין התחיל לגזוז ובין לא התחיל כששייר הוא חיובא גבי דידיה הויא:
16a אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן קָצַר חֲצִי שָׂדֶה וְקָצַר חֲצִי חֶצְייָהּ וְלֹא הִסְפִּיק לִקְצוֹר אֶת הַשְּׁאָר עַד שֶׁקָּצַר כּוּלָּהּ מַפְרִישׁ מִן הָרִאשׁוֹן עַל הָאֶמצָעִייִן וּמִן הָאֶמצָעִייִן עַל הָרִאשׁוֹן. וְאֵינוֹ מַפְרִישׁ מִן הָרִאשׁוֹן עַל הָרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הָֽיְתָה לוֹ שָׂדֶה אַחַת חֶצְייָהּ הֵבִיאָה שְׁלִישׁ וְחֶצְייָהּ לֹא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ וְלֹא הִסְפִּיק לִקְצוֹר חֲצִי חֶצְייָהּ עַד שֶׁהֵבִיאָה כוּלָּהּ שְׁלִישׁ מַפְרִישׁ מִן הָרִאשׁוֹן עַל הָאֶמצָעִייִם וּמִן הָאֶמצָעִייִם עַל הָרִאשׁוֹן וְאֵינוֹ מַפְרִישׁ מִן הָרִאשׁוֹן עַל הָרִאשׁוֹן.
Traduction
R. Yohanan dit en général: si quelqu’un, se proposant de récolter la moitié du champ, n’a coupé que la moitié de cette moitié, puis, au moment d’achever la récolte du reste (le 2ème quart), il cueille (par mégarde) le champ entier, il peut bien prélever la pea soit du commencement ou d’une extrémité pour la part du milieu, soit de celle du milieu pour une partie extérieure mais non d’une ligne extérieure pour une autre extérieure du côté opposé. R. Josué b. Levi dit: si l’on a un champ dont la moitié est déjà parvenue au tiers de sa croissance, mais l’autre moitié ne l’est pas encore, et qu’avant d’avoir récolté une partie de la première moitié le tout est parvenu au tiers (ce qui entraîne le devoir de pea), on peut prélever la pea en prenant sur la première partie pour celle du milieu, ou de celle-ci pour la premier partie, mais non d’une extrémité sur une autre extrême (non encore soumise par la pea).
Pnei Moshe non traduit
א''ר יוחנן קצר חצי שדה וכו'. כלומר דר' יוחנן בא להשמיענו ג''כ שדין הצירוף כעין הא דריב''ל לקמן אלא דר' יוחנן מיירי בשנגמרה התבואה לגמרי במה שקצר ודריב''ל בשהביאה שליש וה''פ להא דר' יוחנן:
קצר חצי שדה. לאותה התבואה שנתבשלה ונגמרה וכגון שלא נגמר בתחלה אלא חצי השדה ואח''כ כשהתחיל לקצור וקצר חצי חציה מהחצי שהיה נגמר ולא הספיק לקצור את השאר עד שקצר כולה. כלומר מה שאמרנו קצר חצי השדה לא שכבר קצר לאותו חצי אלא שקצר חצי החצייה בלבד ולא הספיק לקצור את השאר והיינו חצי חצייה השני עד שקצר כולה כלומר עד שנתבשלה התבואה מכל השדה וקצר כולה:
מפריש מן הראשון על האמצעיים ומן האמצעיים על הראשון. אותה חצי חציה שקצר בראשון עם חצי חצייה השני מצטרפין לפאה אחת וקורא אותה אמצעיים מפני שלא הספיק לקוצרה עד שנגמרה כל השדה וקמ''ל דאע''פ שלא גמר לקצור כל אותה חצי השדה כאחת אפ''ה אלו החצי חצייה מצטרפין הן שהרי היו עומדות לקצרן כאחת אלא שלא הספיק לקצור עד שנתבשלה כל התבואה של השדה כולה.
ואינו מפריש מן הראשון על הראשון. מן חצי חצייה שקצר בתחלה על חצייה האחרון שקצר לבסוף אינו מפריש וקורא אותן ראשון כמו מן הקצה אל הקצה דהנקצר בתחלה והנקצר בסוף שניהם ראשי השדה הן ואותן אין מצטרפין לפאה להיות מפריש מזה על זה משום דבשעה שקצר חצי חצייה שבתחלה עדיין לא נגמרה התבואה שבחצי האחרון ולפיכך אין מצטרפין:
א''ר יהושע בן לוי היתה לו שדה אחת וכו'. דברי ריב''ל הן מתפרשין כעין הא דר' יוחנן ומוסיף הוא לענין דינא דאלו ר' יוחנן לא קאמר אלא בשנגמרה התבואה של חצי השדה ועומדת להקצר וריב''ל קאמר דאפי' בשהביאה שליש בלבד נמי דינא הכי שאם לא הספיק לקצור חצי חצייה של חצי השדה שהביאה שליש עד שהביאה כל השדה כולה שליש מפריש מן חצי חצייה הראשון על השני שנקרא אמצעיים וכן להיפך דאותן הן שמצטרפין לפאה אחת אבל לא מן הראשון על הראשון שבשעה שהביא שליש אותה חצי חצייה הראשון עדיין חצי האחרון לא הביא שליש ואינן מצטרפין:
מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוּדָה. מִשּׁוּם דְּחוֹבַת קְצִיר בְּקָמָה אוֹ מִשּׁוּם דַּהֲוֵּי כְּמוֹכֵר לוֹ חוּץ מֵחוֹבָתוֹ. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא לָקַח גֵּז צֹאן חֲבֵירוֹ אִם שִׁייֵר הַמּוֹכֵר הַמּוֹכֵר חַייָב וְאִם לָאו הַלּוֹקֵחַ חַייָב. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִּי יְהוּדָה הִיא. אִית לָךְ לְמֵימַר תַּמָּן שֶׁחוֹבַת קְצִיר בְּקָמָה לֹא מִשּׁוּם דְּמוֹכְרוֹ לוֹ חוּץ מֵחוֹבָתוֹ. וְכֹה בְּמוֹכְרוֹ חוּץ מֵחוֹבָתוֹ.
Traduction
Quel est le motif de l’opinion de R. Juda? Est-ce que l’obligation de la pea qui incombe à la moisson retombe sur les épis adhérents à la terre (182)Ci-dessus (2, 7)? Ou bien le vendeur est-il censé ne céder que l’objet de la vente, sans y comprendre la part d’obligation afférente d’ordinaire à l’acquéreur et dont il se charge? On peut résoudre la question d’après l’enseignement précité: si quelqu’un achète à son prochain la tonte des brebis, au cas où le vendeur en garde un peu pour lui, celui-ci est tenu de remettre la part due légalement; si le vendeur n’en garde pas, l’acquéreur est soumis à l’obligation. Or, R. Jérémie dit au nom de R. Yohanan que ceci est conforme à l’avis de R. Juda; et là, y a-t-il lieu de dire qu’il a pour motif, non que l’obligation de la pea qui incombe à la moisson retombe sur les épis encore debout (qu’il faut la fin), mais parce que le vendeur est censé céder seulement l’objet de la vente, sans y comprendre la part d’obligation afférente à l’acquéreur (ce qui est inapplicable à la tonte)? Donc, ici, on appliquera le même raisonnement.
Pnei Moshe non traduit
וכא. וא''כ הכא נמי לא שניא בין שהתחיל לקצור או לא דהא ר''י מוקי לההיא מתני' דראשית הגז כר''י אלמא חד דינא אית להו:
מאי טעמא דר' יודה השתא בעי הואיל ולר' יודה לעולם בשיורא ביד הבעל השדה תלינן ומ''ט אי דטעמיה משום דחובת הקציר בקמה הנשארת בידו היא כדכתיב לא תכלה פאת שדך או דטעמי' הוי משום דכמוכר להלוקח חוץ מחובתו דפאה והיא נשארת עליו וקאמר דנשמעינה להדא ג''כ מהאי מתניתין לקח גז צאנו וכו' דמוקי לה ר''י כר' יהודה דהכא וכי אית לך למימר דתמן שחובת קציר בקמה כלומר וכי בראשית הגז חיובא תלי בהגיזה הנשארת לבסוף ודאי לא וע''כ דלאו טעמיה אלא משום דמכר לו חוץ מחובתו והכא נמי מהאי טעמא הוא דבטל השדה מיחייב בששייר מקצת לעצמו דהוי כמכר לו חוץ מחובתו:
Peah
Daf 16b
משנה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר קַרְקַע בֵּית רוֹבַע חַייָב בְּפֵיאָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר בְּעוֹשֶׂה סְאָתַיִם. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר כְּדֵי לִקְצוֹר וּלְשַׁנּוֹת וַהֲלָכָה כִדְבָרָיו.
Traduction
R. Eliézer dit: un terrain susceptible de contenir un quart de cab (184)Soit un carré d'environ 10 coudées _. est soumis à la pea; selon R. Josué, il devra pouvoir produire deux saas; selon R. Tarfon, il devra former un carré de 6 palmes; selon R. Juda ben Bethera, il faut qu’il soit assez grand pour fournir deux moissons, et son avis sert de règle.
Pnei Moshe non traduit
מתני' קרקע בית רובע. מקום שהוא ראוי לזרוע בו רובע הקב והוא עשר אמות ושני טפחים ומחצה על עשר אמות:
העושה סאתים. ר' יהושע לא אזיל בתר זריעה אלא קרקע המוציאה סאתים תבואה שהן י''ב קבין:
ששה טפחים על ששה טפחים. מפרש בגמ' כדין ערוגה:
כדי לקצור ולשנות. כדמסיק בגמ' כדרך הקוצרים שאוחז מלא כפו מן הקמה וקוצר ואם יש בקמה כדי לעשות כך ולשנו' שהוא שני פעמים מלא כפו חייבת בפאה:
הלכה: מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר נֶאֱמַר כָּאן שָֽׂדְךָ וְנֶאֱמַר בְּכִלְאַיִם שָֽׂדְךָ מַה שָֽׂדְךָ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בֵּית רוֹבַע אַף כָּאן בֵּית רוֹבַע. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ נֶאֱמַר כָּאן שָֽׂדְךָ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְשָׁכַחְתָּ עוֹמֶר בַּשָּׂדֶה מַה שָׂדֶה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן שְׁתַּיִם אַף כָּאן שְׁתַּיִם. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי טַרְפוֹן שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה מֵעֲרוּגָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָה אָמַר כְּדֵי לִקְצוֹר וּלְשַׁנּוֹת וַהֲלָכָה כִדְבָרָיו. מָה קְצִירָה כְּדֶרֶךְ הַקּוֹצְרִים אוֹ אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא מִן מַה דִּכְתִיב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּא כַפּוֹ קוֹצֵר וְחִצְנוֹ מְעַמֵּר. הָדָא אָֽמְרָה קְצִירָה כְּדֶרֶךְ הַקּוֹצְרִים.
Traduction
Quel est le motif de l’avis de R. Eliézer? le voici: comme pour le devoir de la pea l’Ecriture dit ton champ, et que pour la loi sur les mélanges hétérogènes on emploi le même terme, on les compare aussi pour l’espace et l’on dit: comme le champ doit avoir un espace de la contenance d’un quart de cab (185)Voir ci-après (Kilayim 2, 10), de même pour la pea il doit avoir cette étendue. Pourquoi selon R. Josué, le champ doit-il avoir une contenance d’au moins 2 saa? Il se fonde sur l’analogie à établir entre l’expression ton champ employée ici (pour la pea) et celle usitée ailleurs (Dt 21V, 19) pour l’oubli des gerbes: ici, comme plus loin (6, 5), le champ doit être susceptible de produire deux saa. Sur quoi se fonde l’avis de Tarfon? Sur ce que, selon lui, les carrés du champ ont d’ordinaire cette mesure de six palmes en longueur et en largeur (186)Ibid. 3, 1.. R. Josué Bethera dit: il faut que ce soit assez grand pour fournir deux moissons; et son avis sert de règle.'' S’agit-il, selon lui, d’une récolte habituelle aux moissonneurs, ou d’une moisson aussi petite qu’elle soit? Comme il est écrit (Ps 129, 7): dont le moissonneur ne remplit pas la main, ni son sein celui qui lie les gerbes, cela prouve qu’il s’agit d’une moisson ordinaire (la première partie du verset, en parlant d’une poignée, l’indique comme un cas maudit).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מה שדך שנאמר להלן בית רובע. כדתנן פ''ב דכלאים כל סאה שיש בה רובע ממין אחר ימעט:
מה שדה שנאמר להלן שתים. כדתנן לקמן בפ''ו שני עומרים שכחה ותנינן שם שני עומרים ובהם סאתים ושכחו דחכמים ס''ל דהוי שכחה:
כערוגה. דשיעורה לה' זרעונים בו' על ו' כדתנן בפ''ג דכלאים:
מה קצירה. דקאמר כדי לקצור אם כדרך הקוצרים בכל מקום או אפי' כל שהוא שהוא קוצר נקרא כדי לקצור:
מן מה דכתיב אשר לא מלא כפו קוצר. משמע דאין נקרא קצירה אלא במלא כפו
הדא אמרה דקצירה דקאמר כדרך הקוצרים שהוא מלא כפו ולכך קאמר נמי כדי לקצור ולשנות כדמשמע מסיפי' דקרא וחצנו מעמר דבשני פעמים מלא כפו ראוי לעשות מהן עומר:
מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. עָבַר הַלּוֹקֵחַ וְהִפְרִישׁ. 16b אִין תֵּימַר מִשּׁוּם שֶׁחוֹבַת קְצִיר בְּקָמָה הִפְרִישׁ הִפְרִישׁ. וְאִין תֵּימַר מִשּׁוּם כְּמוֹכֵר לוֹ חוּץ מֵחוֹבָתוֹ הִפְרִישׁ וְנוֹטֵל מִמֶּנּוּ דָמִים. נִשְׂרַף חֶלְקוֹ שֶׁל מוֹכֵר אִין תֵּימַר מִשּׁוּם שֶׁחוֹבַת קְצִיר בְּקָמָה נִשְׂרַף נִשְׂרַף. וְאִין תֵּימַר מִשּׁוּם כְּמוֹכֵר לוֹ חוּץ מֵחוֹבָתוֹ נִשְׂרַף נוֹטֵל מִמֶּנּוּ דָמִים.
Traduction
En quoi diffère le résultat de ces divers avis? Au cas par exemple du fait accompli où l’acquéreur prélève la part réglementaire (avant le vendeur), ce prélèvement devient sacré (quoique nul), s’il est admis que l’obligation de la pea pour la moisson retombe sur les épis encore debout (Comme un tel ordre n’a pu lui être donné faute de prescription légale, on ne peut pas demander au vendeur de dommages-intérêts); mais s’il est admis que l’on est censé céder seulement l’objet de vente, sans transférer l’obligation de la pea, on peut réclamer au vendeur des dommages-intérêts, pour avoir omis d’opérer le prélèvement. En outre, au cas où le vendeur a perdu sa part (si elle a été brûlée) (183)En ce cas, le devoir incombe à l'acquéreur., étant admis que le devoir de la pea pour la moisson retombe sur les épis encore debout, la combustion annule tout (et l’acquéreur donne la pea sans dédommagement); mais s’il est admis que l’on est censé ne céder que l’objet de vente sans transférer l’obligation, on peut, en cas de combustion, réclamer au vendeur des dommages-intérêts. Il est responsable de cette perte.
Pnei Moshe non traduit
מה נפק מביניהון. ומאי נפקא בין הני טעמי:
עבר הלוקח והפריש. איכא בינייהו בדיעבד שהלוקח הפריש את הפאה לכל דאין תימר דטעמא דחיובא על המוכר מפני שחובת הקציר בקמה א''כ אם הפריש הלוקח הפריש ותורת פאה עליה ואין המוכר חייב ליתן לו דמים בשביל הפאה דהוי כאילו הפריש הפאה בתחילה או באמצע הקציר דהוה פאה אלא שלכתחילה חובת הפאה בקמה שבסוף הקציר ואם הפריש בתחילה הפריש אבל דאין תימר משום דכמוכר לו חוץ מחובתו וא''כ לעולם חובת הפאה על המוכר הוא דחליא:
הפריש. כלומר ודאי פאה הויא מה שהפריש הלוקח ונוטל מן המוכר דמים בעדה שהחובה חל על גוף המוכר:
נשרף. וכן אם אחר שמכר לו ושייר מקצת לעצמו נשרף חלקו של מוכר נמי איכא בינייהו דאין תימר משום שחובת הקציר נשארת בהקמה אם נשרף נשרף ואזדא לה חובתה אבל אין תימר דטעמא משום דכמוכר לו חוץ מחובתו וא''כ החובה על המוכר לעולם ואם נשרף נוטל הלוקח ממנו דמים ומפריש הפאה משלו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source